אקורדים לגיטרהמילון אקורדים אינטראקטיבי עם דיאגרמות

1. בחרו תו בסיס. שנים־עשר תווים, מ־C ועד B. מתחת לכל כפתור מופיע גם השם העברי – דו, רה, מי – עם דיאז או במול לפי הצורך.
2. בחרו סוג אקורד. מז׳ור, מינור, 7, maj7, m7, sus2, sus4, add9, 9, dim, m7♭5 ו־aug – שנים־עשר סוגים שמכסים את רוב מה שתפגשו בפופ, ברוק, בבלוז, בסול ובבסיס של הג׳אז.
3. קראו את התווים ואת הנוסחה. בראש הכלי מופיעים התווים של האקורד והנוסחה שלו, למשל 1 ♭3 5 ♭7 לאקורד m7. התו הראשון, המודגש, הוא תו הבסיס.
4. בחרו אצבוע. לכל אקורד מוצגים עד שלושה אצבועים: פוזיציה פתוחה, כשיש כזו נוחה, ושתי צורות בארה – עם בסיס על מיתר 6 ועם בסיס על מיתר 5.
5. הקשיבו והשוו. כפתור ההשמעה בכל כרטיס פורט את האקורד מהמיתר הנמוך לגבוה. נגנו אחריו על הגיטרה ובדקו שאתם שומעים את אותו הדבר. כדי שההשוואה תהיה אמיתית, כוונו קודם את הגיטרה עם הטיונר לגיטרה שלנו.
6. הציצו בפסנתר. מתחת לדיאגרמות מופיע אותו אקורד על מקלדת, בקול צמוד, כשתו הבסיס צבוע באדום. מי שמנגן גם בקלידים ימצא הסבר מלא במדריך לאקורדים בפסנתר.
7. שתפו קישור. אחרי שבחרתם אקורד, הכתובת בדפדפן מתעדכנת (למשל ‎#chord=Am7). שמרו אותה במועדפים או שלחו לחבר ללהקה, והמילון ייפתח ישר על האקורד הזה.

מה הופך את המילון למדויק

• איות נכון של התווים. כל תו נקרא לפי התפקיד שלו באקורד ולא לפי הקליד הקרוב. לכן ב־E מז׳ור תראו G♯ ולא A♭, וב־F7 תראו E♭ ולא D♯ – בדיוק כמו בתווים ובספרי תיאוריה.
• אצבועים שנגזרים מהנוסחה. צורות הבארה בנויות מתוך נוסחת האקורד על כיוון סטנדרטי (E A D G B E), והפוזיציות הפתוחות הן אלה שמורים מלמדים בפועל.
• שם תו מתחת לכל מיתר. מתחת לכל דיאגרמה כתוב איזה תו כל מיתר משמיע, כך שרואים בדיוק איזה מיתר מנגן את השורש, את הטרצה או את הספטימה.

1. Em ו־Am. Em דורש שתי אצבעות בלבד (0 2 2 0 0 0), ו־Am שלוש (x 0 2 2 1 0). שניהם מצלצלים יפה גם כשהלחיצה עוד לא מושלמת.
2. E, A ו־D. שימו לב ש־E (0 2 2 1 0 0) הוא בדיוק צורת ה־Am, מוזזת מיתר אחד לכיוון המיתרים העבים. ב־A שלוש אצבעות צפופות בסריג 2, וב־D מנגנים רק ארבעה מיתרים.
3. G ו־C. שני האקורדים שדורשים פתיחה של כף היד. יחד עם D ו־Em הם מספיקים לחלק גדול מהשירים בסולם G.
4. Dm ואקורדי ה־7. Dm משלים את המשפחה של סולם C, ו־A7, D7, E7 ו־B7 הם הבסיס לבלוז ולרוקנרול.
5. F – הבארה הראשונה. כשהמעברים בין האקורדים הפתוחים יציבים, הגיע הזמן לבארה. עד שהיא יושבת, Fmaj7 (x x 3 2 1 0) מחליף אותה יפה בהרבה שירים.

מהלכים לתרגול

• G – D – Em – C. המהלך I–V–vi–IV בסולם G, מהנפוצים בפופ. על אותו מהלך, בסולם D, בנוי ״With or Without You״ של U2.
• C – G – Am – F. אותו מהלך בסולם C, כמו בבתים של ״Let It Be״ של הביטלס. עם Fmaj7 במקום F הוא נגיש כבר בשבוע הראשון.
• G – D – Am / G – D – C. ״Knockin’ on Heaven’s Door״ של בוב דילן – שיר שלם על ארבעה אקורדים פתוחים.
• בלוז 12 תיבות ב־A. A7 ארבע תיבות, D7 שתיים, A7 שתיים, ואז E7, D7, A7, E7 – תיבה לכל אחד.

מהלכים כאלה הם גם נקודת פתיחה מצוינת לכתיבה: קחו אחד מהם, שנו את המקצב ואת סדר האקורדים, ותגלו מהר איך לכתוב שיר ראשון משלכם.

טעויות נפוצות – ואיך לתקן אותן

• לחיצה באמצע המשבצת. אצבע רחוקה מהסריג דורשת יותר כוח ומזמזמת. קרבו אותה אל סריג המתכת, בלי לעלות עליו.
• אצבע שנוגעת במיתר השכן. נגנו את האקורד מיתר אחרי מיתר. כל מיתר עמום מסגיר אצבע ״שוכבת״ – עגלו את פרקי האצבע ולחצו בקצה שלה.
• פריטה על מיתר שמסומן X. ב־D מתחילים ממיתר 4. מיתר 6 פתוח מוסיף E נמוך שלא שייך לאקורד ומלכלך את הצליל.
• הרמת כל האצבעות בכל מעבר. חפשו אצבעות משותפות: בין Am ל־C האצבע המורה (סריג 1, מיתר 2) והאמה (סריג 2, מיתר 4) נשארות במקום, ורק הקמיצה זזה.
• בארה בכוח האגודל. לחיצה חזקה מאחורי הצוואר מעייפת ולא מנקה את הצליל. סובבו מעט את האצבע המורה כך שהצד הקשה שלה, זה שפונה אל ראש הגיטרה, ילחץ על המיתרים, הצמידו אותה לסריג, ותנו למשקל היד למשוך את הצוואר אליכם. אם גם אחרי כמה שבועות הבארה לא נקייה, ייתכן שהמיתרים גבוהים מדי והגיטרה צריכה סט־אפ.

לתרגול המעברים עצמם, התרגילים במדריך למעברי אקורדים מהירים עובדים מצוין לצד המילון.